קיים חשש שהניתוח יצליח אבל החולה ימות.
אני מפציר במקבלי ההחלטות להחזרת המשק לפעילות ולייצור חלקיים מיד לאחר החג תוך החרגה ושמירה על אוכלוסיות ספציפיות בלבד.
יתרה מכך, הדבר החשוב ביותר בעייני, הוא שקיפות ככל הניתן לבעלי העסקים והחברות במשק בנוגע לאסטרטגיית היציאה, דוגמת אילו עסקים יחזרו לעבוד ובאיזה שלב, בין אם תאריך מוגדר ובין אם שלב בהתמודדות מול הנגיף. הדבר יקל על בעלי העסקים, שגם ככה מתמודדים עם אי וודאות רבה, דבר אשר יעזור באופן ישיר למספר המובטלים הגואה ויסייע לשמירה/הגדלת הביקושים שיחזרו לעסקים וחוזר חלילה.
קיימת חשיבות להתבוננות בתמונה המלאה. שיטוח העקומה הוא יעד מרכזי ומוביל אך יש לשקלל במשקל המתאים גם את העובדה שגיל הפטירה הממוצע של חולי הקורונה בישראל הוא 81 ובהתאם לכך לרכז את המאמצים בעיקר באוכלוסיות מעל גיל מסוים. התמונה המלאה צריכה לכלול מעבר לבריאות ולכלכלה כמובן גם את הנזק המנטלי, האלימות המשפחתית הגואה, נזק נפשי, עלייה בצריכת תרופות הרגעה וגורמים נוספים.
במשק הישראלי כעת 1,085,000 מובטלים המייצגים שיעור אבטלה של 26% ונתון זה אינו כולל בתוכו את העצמאים. כלומר, הנתון האמיתי הוא הרבה יותר חמור.
ככל שמקבלי ההחלטות ישקפו ויבהירו את אסטרטגיית היציאה לתושבי המדינה בכלל ולבעלי העסקים בפרט, כך יוכלו להשכיל ולתכנן את צעדיהם בצורה המיטבית באופן המיטבי ביחס למצב המורכב גם ככה.